כריתה צווארית

בצוואר מעל ל-200 קשריות לימפה (בלוטות לימפה) קטנטנות. קשריות אלו אינן ניתנות למישוש, אלא במקרי מחלה (למשל, דלקת גרון), אז הן גדלות באופן זמני. גידולים רבים באזור הראש והצוואר שולחים גרורות לקשריות לימפה בצוואר. גרורות אלו מהוות בסיס להישנות של המחלה ולכן חשיבות הוצאת הקשריות.

בניתוח דיסקציה צווארית מבוצע ניקוי של כל רקמת השומן בצוואר (אשר בתוכה נמצאות קשריות הלימפה). חשוב לציין כי לא מבוצע זיהוי של כל קשרית בנפרד, אלא פשוט מבוצעת הפרדה של רקמת השומן ממבנים חשובים והוצאתה. החומר שהוצא נשלח לפתולוגיה ושם מבוצע זיהוי של כל קשרית וקביעה האם היא מכילה גרורות או לא. לקביעה זו חשיבות רבה בהחלטה על המשך הטיפול במחלה הבסיסית.

בחולים עם סרטן בבלוטת התריס מבוצעת דיסקציה צווארית כאשר מתגלות קשריות לימפה צוואריות (במישוש או באולטרא סאונד) אשר ע"פ ניקור מכילות תאי גידול. הדיסקציה הצווארית מתבצעת ביחד עם הכריתה של בלוטת התריס ושלבי ההכנה לניתוח הינם זהים.

לניתוח זה מספר סיבוכים אפשריים, אשר גם הם, בידיים מיומנות, נדירים יחסית:

●       פגיעה בכלי דם גדולים – בצוואר מספר כלי דם גדולים אשר מובילים דם אל ומהראש. פגיעה בהם יכולה לגרום לדימום משמעותי. כל פגיעה כזו נעצרת בזמן הניתוח ונדיר כי היא גורמת לדימום לאחר הניתוח.

●       פגיעה בעצבים – בצוואר מספר עצבים חשובים. בזמן הניתוח תתכן פגיעה זמנים או קבועה בהם. חשוב להדגיש שוב כי כל פגיעה בעצב מוטורי (כלומר עצב המפעיל שרירים) בניתוח הינה נדירה בידיים מיומנות. עצבים בצוואר העלולים להיפגע בניתוח זה:

○       עצב קרניאלי 11 – עצב זה יוצא מהמח ועובר בחלק אחורי-עליון של הצוואר. עצב זה אחראי על הפעלת השריר המרים את הכתפיים והשריר המסובב את הראש. בעוד שפגיעה בעצב זה הינה מאוד נדירה, אחרי הניתוח ישנם חולים המתלוננים על כאב חולף בכתף.

○       עצב מרגינאלי – עצב זה הינו אחד הסעיפים של עצב הפנים (האחראי על תנועתיות שרירי הפנים). עצב זה עובר בסמוך לזווית הלסת התחתונה והינו אחראי על הפעלת השרירים שמסביב לפה. פגיעה בו גורמת לסטייה של זווית הפה, אך לרוב פגיעה זו הינה חולפת.

○       העצב האוריקולרי הגדול – זהו עצב אשר עובר במרכז אזור הניתוח ואחראי לתחושה לאזור שמתחת לאפרכסת. עצב זה לא מפעיל שרירים, אלא רק מעביר תחושה (עצב תחושתי/סנסורי). בעוד שנעשים מאמצים לשמר אותו, לעיתים קרובות הוא נכרת בגלל שהוא מפריע לביצוע ניתוח איכותי. כריתה שלו אינה גורמת להפרעה תפקודית. לאחר הניתוח יתכן והמנותח יתלונן על ירידה בתחושה מעיקה בחלק תחתון של האוזן ובעור שמתחת לאפרכסת. תחושה זו לרוב חולפת לאחר מספר שבועות/חודשים (גם במקרים של כריתה של העצב), הן בגלל גדילה מחדש של ענפים מגדם העצב והן בשל מנגנוני הסתגלות של הגוף.

○       עצב ה-Phrenic - עצב זה אחראי על הפעלת הסרעפת. הוא יוצא מעמוד השדרה ויורד בחלק האחורי של הצוואר עד לתחתית בית החזה. ברוב ניתוחי הדיסקציה הצווארית הוא אינו בשדה הניתוח, אך במקרים מיוחדים עלולים להגיע לאזורו. בשל תפקודו החשוב, תשומת לב מיוחדת ניתנת לשימורו, אך עם זאת, פגיעה בעצב בצד אחד הינה בעלת השפעה מועטה באנשים עם תפקודי ריאות תקינים. לעומת זאת, פגיעה דו-צדדית (אירוע נדיר מאוד), משתקת את הסרעפת בשני הצדדים ומחייבת המשך הנשמה מלאכותית לצורך מניעת חנק. כפי שהוסבר לגבי עצבים אחרים, רוב הפגיעות העצביות הינן זמניות, ואירוע של פגיעה דו-צדדית קבוע הינו נדיר בצורה יוצאת דופן.

●       פגיעה בצינות איסוף לימפה (Chyle Leak) - בעוד שמטרת הניתוח היא להוציא את קשריות הלימפה בצוואר, צינורות הלימפה הגדולים נשמרים. צינורות אלו מרכזים לימפה מכל הגוף ומנקזים אותו לורידים הגדולים הנמצאים בחלק עליון של בית החזה, מתחת לעצם הבריח. במקרה של פגיעה בצינורות אלו יש יציאה של לימפה, נוזל לבנבן-שומני, לצוואר. בד"כ הטיפול הינו השארה ממושכת של נקז עד להפסקת הדלף. מכיוון שנוזל הלימפה משמש להעברת שומנים ממערכת העיכול לשאר הגוף, מומלץ הקפדה על דיאטה דלת-שומן לצורך הורדת כמות הלימפה וכך לעודד את הפסקת הדלף. ברוב המקרים אמצעים אלו מספיקים, אך במקרים נדירים בהם כמות הדלף גדולה, יש צורך בהתערבות ניתוחית חוזרת לסגירת הדלף.

 




בניית אתרים Blacknet.co.il