ניתן לחלק את גדולי חלל הפה והלוע למספר קבוצות עיקריות:
· מחלות דלקתיות
· גידולים שפירים
· גידולים ממאירים.
מחלות דלקות של חלל הפה והלוע מטופלים בדרך כלל בתרופות כגון אנטיביוטיקה, בשטיפות פה על בסיס סטרואידלי או בתרופות אחרות. לרוב לא מדובר במחלות מסכנות חיים אולם מצבים כרוניים דורשים מעקב צמוד.
גידולים שפירים הינם קבוצת מחלות שמתייצגות כגושים ברירית חלל הפה והלוע. גידול שפיר בדרך כלל צומח מהרירית וגדל עד שגורם לאי נוחות, כאב או קושי בבליעה. מעצם הגדרתו, גידול שפיר אינו שולח גרורות או מסנן את הרקמה ממנה צומח. הטיפול המומלץ בדרך כלל כולל כריתה שלמה של הגוש הגידולי. פעולה זאת יכולה להתבצע לרוב בהרדמה מקומית. כאשר מדובר בתהליך גדול או קשה לגישה דרך חלל הפה, יש לעיתים צורך בהרדמה כללית.
גידולים ממאירים של חלל הפה והלוע עלולים לסכן חיים באם לא מאובחנים במהירות ומטופלים בהתאמה. ההגדרה של גידול ממאיר הינו שנוטה לסנן ולהתפשט לרקמות הסמוכות בו הוא מתפתח ואף לשלוח גרורות לבלוטות לימפה לצוואר. כל גידול דורש ביופסיה והדמיה טרם קבלת החלטה על הטיפול המועדף.
גידולי חלל הפה יטופלו לרוב בניתוח (ויתכן אף תוספת של טיפול אונקולוגי) בעוד גידולי הלוע יטופלו בניתוח או בטיפול קרינתי המשולב בכימוטרפיה. כל זאת בהתאם לגודל הגידול ומיקומו.
ניתוח מוגבלים של גידולי חלל הפה והלוע כוללים את כריתת הגידול דרך חלל הפה. בגידולים קטנים, מספיק לבצע כריתה עם שוליים בריאים ולרוב אין צורך בשחזור של החסר שנוצר מהכריתה. בגידולים גדולים עם/בלי גרורות בצוואר – מומלץ בדרך כלל על כריתה רחבה של הגידול וניקוי הבלוטות לימפה הנגועות בצוואר. לעיתים יש צורך בשחזור החסר בחלל הפה והלוע בעזרת רקמות ממקום אחר בגוף. בדרך כלל הכריתה והשחזור נעשים באותו ניתוח. לאחר קבלת תשובה פתולוגית יש לעיתים צורך בהוספת טיפול קרינתי עם/בלי כימוטרפיה כדי לתת מענה מיטבי ולהקטין הסיכון להישנות המחלה.
